פרק ג' - מעלת הצפיה לישועה, לימוד ענייני קדשים

בו יבואר שהצפיה לישועה היא, גופא מקרבת הגאולה ומעלת לימוד ענייני הקודש והמקדש הלכה למעשה:

הנה בפרקים שעברו ביררנו מצד השכל שצריך האדם לצפות לישועת ה', ועתה נבאר החיוב ממאמרי חז"ל, דהלא אמרו בשבת (דף ל"א) ששואלין לו לאדם בשעת הדין צפית לישועה (והיינו כמו שאנו מתפללים בכל יום וקרנו תרום בישועתך). והקב"ה מתרעם על האדם כשאינו מחכה למלכותו, כדאיתא בפסיקתא (במאמר גילי) שאמר הקב"ה לצדיקים לא יפה עשיתם שחיבבתם לתורתי ולא חכיתם למלכותי, הרי אפילו שמצדיקים המחבבים את התורה דורשים מהם על הציפיה לישועה:

ודבר זה מקרב את הגאולה, כדאיתא בילקוט איכה (רמז תתקצז) בשעת חורבן הבית אמר יצחק אבינו לפני הקב"ה, רבש"ע שמא אין חזרה לבנים, והשיב הקב"ה אל תאמר כך, יש דור שהוא מצפה למלכותי, מיד הם נגאלים, שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם, מכל זה נראה שרצון השי"ת שנכחה למלכותו בכל עת, (ונראה שזהו שאמרו חז"ל צפית לישועה, שלשון ציפיה הוא כמו הצופה שעומד במקום גבוה ומתכונן לראות איזה דבר חדש, כך צריך איש ישראל לחכות על מלכות שמים שתתגלה בקרוב):

והנה ידוע, שהוזהרנו בתורה להתרחק מדברי שקר כמו שכתוב מדבר שקר תרחק, והיינו אפילו אם הדבר הזה אינו שקר גמור רק שיש בו קצת תערובת שאינה אמת, גם כן הוזהרנו בזה (עיין שבועות דף ל"א). וזהו אפילו אם הוא מדבר עם איש שכמותו, וכל שכן אם הוא מדבר עם נשיא בישראל, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אם הוא מדבה עם השם יתברך, בודאי יש להזהר מלהיות דובר שקר לפניו, וכמו שכתוב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. והנה זהו אפילו אם איננו מזכיר שמו של הקב"ה על ענין זה שהוא מדבר, ובפרט כשהוא מזכיר שמו על ענין זה, בודאי צריך זהירות גדולה בענין זה:

ועל כן יפלא מאוד, איך אנו אומרים שלש פעמים בכל יום עלינו, ומסיימים על כן נקוה לך ה' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזך, והלא אם היה מקוה באמת על כבוד ה' שיתגלה במהרה, היה צריך כל אחד להכין עצמו לדעת עניני העבודה, דהיינו כל ההלכות השייכות לעניני הקרבנות והמקדש, בעבור שאז כל הדינים הללו יהיו נוגעים למעשה. [ולדוגמא, אם מצפים שיבוא המלך לעיר, אפילו בספק ספיקא, מקשטים את כל הרחובות לכבודו אפילו אם יהיו אלף רחובות בעיר, מספק פן יסע דרך רחוב זה]. ואם התלמידי חכמים לא ידעו אותם, הלא לבזיון יהיה להם, אין זאת כי אם שבפינו בלבד אנו אומרים לפני ה' דבר שאינו כן, ובפרט להזכיר שני שמות הקדושים על זה, וכשיתבונן בעצמו ימצא, שמזכיר יותר מארבעים שמות הקדושים בכל שבוע (שלש פעמים עלינו), ובחשבון שנה הוא מזכיר יותר מאלפיים שמות הקדושים ללא דבר, כי הוא אומר לפני ה' שמקוה שבמהרה יתגלה כבודו ובאמת אינו מקוה כלל:

והנה את כלל ישראל יש לדון לכף זכות, דהם סומכים עצמם על הכהנים שעליהם מוטל ענין המקדש ועבודתו, אבל על הכהנים בודאי יש לתמוה מאוד כשהם מתיאשים מללמוד דיני עבודה, הלא בם בחר ה' לשרתו, ובכל יום יש ספק שמא יבא משיח צדקינו, וכדאיתא בעירובין (מ"ג.) האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור בכל יום לשתות יין שמא יבא היום, ונפסק כן להלכה ברמב"ם פ"ד מהלכות נזירות הלכה י"א. וידוע מה שהיה בעת הגאולה השניה, שאמר הקב"ה לחגי הנביא, שאל נא את הכהנים תורה וגו', וכן יהי בודאי בגאולה האחרונה, וכמה תגדל הכלימה כשלא ידעו מה להשיב:

ובאמת מוטל גם כן על כל תלמיד חכם שבשיראל לקבוע עת מעתותיו לדעת דינים השייכים לעניני הקודש והמקדש, דהלא ידוע מה שאמרו חז"ל (ויק"ר פ"ב) אלף נכנסין למקרא וחלק עשירי מהם יוצאין לגמרא, נמצא דלגמרא הוא אחד ממאה אנשים, וכמו בכל ישראל כן הוא בודאי גם בכהנים, איש למדן המבין הלכה הוא אחד ממאה וצ"ט הם אנשים פשוטים גמורים, ובודאי יצטרכו ללמוד עמהם דיני עבודה, ואם כן צריך כל תלמיד חכם לדעת בעצמו מתחילה דיני עבודה, וכן היה גם בזמן המקדש כדאיתי בירושלמי דשקלים (פ"ד ה"ב), רב יהודה בשם שמואל דתלמידי חכמים היו לומדים עם הכהנים דיני שחיטה וקבלה וזריקה, וכן בודאי יהיה בעת הגאולה, כשיעברו את הים ויצטרך כל אחד להביא קרבן תורה, או על חולה שנתרפא שמצוי אצל כל אדם, או חייבי חטאות שימצא לאלפים שעברו על חילול שבת בשוגג וכהאי גוונא, ירוצו כולם אל הכהנים שיקריבו בעדם הקרבנות, והכהנים ירוצו אל כל בעלי תורה שילמדום איך להקריב הקרבן כדין, וכמה בזיון וכלימה יגיע אז לכל אחד מבעלי תורה כשלא ידע להשיב. וידיעה בעיני עבודה לדעת את כל פרטיה למעשה, נצרך לזה כמה שבועות או חדשים. והנה לפי גודל מצוקות הזמן שמצוי כעת בעוה"ר שנתקיימו כמעט כל הסימנים שהזכירו חז"ל בעת קירוב הגאולה (עיין סוף סוטה במשנה ובסנהדרין צ"ז וצ"ח) בודאי יש לקוות לגאולה וצריך להזדרז להתכונן לעבודה והלכותיה:

ולך נא ראה מה שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח) לענין משיח שראהו רבי יהושע בן לוי דהוי שרי ואסר כל מכה בפני עצמה, ולא הכל ביחד, והטעם השיב המשיח עצמו, כי פן יאמר לו הקב"ה שילך לגאול בניו ולא יצטרך להתעכב. ועתה נוכל ללמוד בקל וחומר, אם רגע אחד אינו כדאי לעכב לכלל ישראל, מה נאמר אם יבוא משיח צדקנו ויאמר לנו בשם ה' להקריב קרבנות הקבועים בשם כלל ישראל וקרבנות האמורים בספר יחזקאל, ואנחנו נהיה מוכרחים להמתין על כל פנים כמה שבועות או חדשים עד שנהיה בקיאים בהלכותיהן:

[הגהה - ואל יאמר האדם הלא אז יבוא משיח ואליהו, והם עתידים לברר לנו את כל הספיקות, וכמו שמובא בגמרא כמה ספיקות בשם תיקו, ואמרו המפרשים שתיקו הוא ראשי תיבות - תשבי יתרץ קושיות ואבעיות. על זה נשיב לו, אמנם הדבר כן הוא, שכל חלקי הספיקות יתבררו לנו על ידי אליהו, אבל הדברים הפשוטים המבוארים בפסוק, ובביאורי תורה שבעל פה המסורה לנו כמבואר בתורת כהנים ובגמרא, הלא אנו צריכים בעצמנו לדעת כפי יכולתינו, כי הלא אליהו לא יבוא ללמוד עם כל אחד ואחד דברים שהיה יכול לדעת מעצמו, ורק הספיקות אשר אי אפשר לברר יתגלה לנו על ידו, ועל הפשוטות המבוארות הלא יאמר כי היה לכם ללמוד ולשנות בעצמיכם קודם שבאתי לבשר הגאולה, וכמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים, ובתריה כתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו']:

לך נא וראה מה דאיתא בבכורות (דף נ"ד) דלפיכך בטלו שלא לעשר מעשר בהמה אף שהוא מצות עשה דאורייתא, משום דאתי לידי תקלה (דכיון דאין לנו מזבח להקריב וצריכים להמתין עד שיפול בהן מום אתי לידי גיזה ועבודה), וקפריך הגמרא נישדי ביה מום בכוליה עדריה קודם שנעשר את העדר (דהוא עדיין חולין ומותר להטיל בן מום), ומשני, מהרה יבנה המקדש ובעינן בהמה להקרבה ולא שכיחי עי"ש בגמרא, והרי משום חשש זה ביטלו מצות עשה דאורייתא, ולמה לא נימא מהרה יבנה המקדש ובעינן כהנים להקרבה ולא שכיחי וכנ"ל:

ועל כן כשאנו אומרים נקוה לך לראות מהרה בתפארת עוזיך, צריכים אנו להתחזק שיהיו שכיחים כהנים להקרבה, והיינו שכל מי שהוא בן תורה ובפרט כשהוא גם כן כהן, יקבע עת מעתותיו ללמוד עניני הקודש והמקדש, ובזה יהיה היכר שאנו מחכים ומצפים על התגלות כבודו בעולם ונעבוד עבודתו בכל אשר יצונו:[הגהה - ומי שאין לו שהות ללמוד או שאינו מוכשר לזה ישתדל להחזיק בידי תלמידי חכמים העוסקים בהלכות קדשים, כמבואר להלן עמוד יח]:

ובאמת מלבד הטעם שכתבנו למעלה שצריך כל תלמיד חכם לדעת דיני עבודה כדי שידע להורות לכהנים, הלא הכהן הוא שייך רק לענין קבלה וזריקה שזה מיוחד לכהן בלבד, אבל כל שאר עניני הקודש בכלליהם ובפרטיהם הם שייכים לישראל כמו לכהן:

כמה גדול וקדוש הלימוד הזה, כדאיתא במגילה (לא ע"א) שאמר אברהם לפגי הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה (היינו שטף מים והפצה על כל פני הארץ) אמר לו לאו. אמר לפניו, רבש"ע במה אדע כי אירשנה, אמר לו קחה לי עגלה משולשת, דהיינו הקרבנות יכפרו עליהם). אמר לפניו רבש"ע, תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עלין. אמר לו כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן, מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם (והכונה שיתבונן בפירושם ובאופני
הקרבתם וכמו שכתב רבינו בחיי, שאין לאמר שתהיה הכוונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקים הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם עכ"ל):

ואיתא במדרש פרשת צו ובפסיקתא דרב כהנה פסיקא ט"ו, ר"א בשם ר' חנינא בר פפא, שלא יהיו ישראל אומרים, לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן (רוצה לומר גם בלימוד הלכותיהן) ועכשיו שאין אנו מקריבין אותן מהו להתעסק בהן, אמר להן הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין בהן כאילו אתם מקריבין אותם. ואיתא במדרש ילמדנו, אמר הקב"ה אף על פי שעתיד בית המקדש ליחרב והקרבנות בטלים, לא תשכחו עצמן לסדר הקרבנות, אלא הזהרו בהן לקרות אותן ולשנות אותן (רוצה לומר בלימוד הלכותיהן), ואם תתעסקו בהן מעלה אני עליכם כאילו בקרבנות אתם עסוקים, עי"ש עוד מה שמאריך בזה:

והנה ידעתי את התשובות אשר ישיבו, כי בימינו טרדות הזמן מרובות ומשפט הקדימה להלכות הנוהגות בזמן הזה, אבל אשאלם הלא יש כמה מסכתות אשר רובן אינן שייכות בזמננו למעשה, כמו רוב מסכת סנהדרין ומסכת מכות ורוב מסכת יבמות, ועוד כהנה אשר אין נוהגות בזמננו למעשה, ואף על פי כן לומדים אותן בעיון כיאות, ולמה יגרע חלק קדשים חלק הקרבנות מבית אלקינו מהמסכתות ההן. וגם משמע בגמרא שסדר הזה היה נחשב בימי האמוראים ללימוד למעשה כמו שאר סדרים, והוא הכל מטעם שכתנו, שכיון שהקב"ה מקבל הלימוד לקרבן כמו בזמן הבית אין אנו יכולים לפטור עצמינו מלימוד הזה כמו שלא היו יכולים לפטור מקרבן בזמן הבית, והוא (בב"מ קי"ד.) דאשכח רבה בר אבוה לאליהו וכו' ושאל אותו אליהו למה לא למד סדר טהרות, והשיבו בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא, ופירש רש"י בארבעה, בגירסא דארבעה סדרים כגון מועד נשים נזיקין שהם נוהגות בזמן הזה כמו בזמן הבית, וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, ואמרינן במנחות (דף ק.) אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש, בשיתא מצינא, זרעים אינו נוהג בחו"ל וכן טהרות עכ"ל. הרי שסדר קדשים היו לומדים האמוראים כמו שאר סדרים, ומטעם זה סידרו רב אשי ורבינא בדורות הבאים גמרא על כל סדר קדשים מה שלא עשו כן בזרעים ובטהרות אף שהיה להם תליסר מתבתין גם על מסכת עוקצין כדאיתא בברכות (דף כ'), והיינו מטעם הנ"ל דלימוד קדשים חושב לישראל כאילו מקריבין עוד הקרבנות, וכן כתכ הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף מסכת מנחות וזה לשונו ואמרו חז"ל תלמידי חכמים העוסקים במלאכת עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהם, ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני אדם עכ"ל:

ודע עוד, דלימוד הזה מועיל לאדם שלא ימצאו מקטרגין עליו מלמעלה, כדאיתא בזהר הקדוש במדרש הנעלם פרשת וירא, אמר ר' כרוספדאי האי מאן דמדכיר עינינא דקורבניא ותקרובתא בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (דהיינו כל קרבן וקרבן למה הוא בא, ומעשה העבודה והקרבה ממש בכל קרבן) וכיון בה (רוצה לומר שיהא זה במקום עסק ההקרבה לכפר על ידי זה אותו החטא שבא עליו אותו הקרבן) ברית כרותה היא, דאינון מלאכי דמדכרין חוביה לאבשא ליה דלא יכלין למעבד להון אלא טיבו עכ"ל, ועי"ש עוד שאליהו הנביא גילה סוד זה לר' פנחס עי"ש:

והנה מזה המאמר בלבד, נוכל להבין גודל הזריזות ללימוד ההוא, הלא כל אחד יודע את נגעי לבבו שיש לו עוונות הרבה וממילא יש עליו על ידי זה כמה מקטרגים רחמנא ליצלן, כי מכל עוון נברא מקטרג אחד כדאיתא באבות פ"ד, וכשיש לנו עצה ותחבולה להשקיט רוחם שלא יוכלו לקטרג עלינו ואדרבא יזכירונו לטוב לפני השי"ת, כמה אנו חייבים לתת לבנו לעצה ההיא ולא להתעצל בה, ומלבד כל זה הלא בזמן שבית המקדש קיים אילו היה רוצה אף הנשיא שבישראל להקריב קרבן בעצמו, אין לו שום רשות לזה (ועוזיהו המלך נתנגע עבור זה) ורק לכהנים בלבד ניתנה רשות, ואילו בזמנינו כל אחד מישראל יש לו רשות ללמוד עניני הקרבנות והקב"ה מחשיב לו כאילו הקריבן. ועוד יש כמה מאמרי חז"ל המפליגים מאוד בענין קדושת הלימוד ההוא, ומעט מהם העתקתי בספרי תורה אור עי"ש:

[ואפילו מי שאין לו שהות או שאינו מוכשר לזה, יראה על כל פנים לעשות מעמד ומצב לאחרים בעלי תורה שילמדו עניני הקודש והמקדש ויחשב על שמו, על כן מה נאה היה אילו ימצאו כמה עשירים שינדבו מנכסיהם לקבוע במקומם או במקום אחר שיאות להם, חבורת אברכים גדולי תורה שילמדו הסדר ההוא ויהיו בקיאים בכל הלכותיו, וכן עשיתי בעירי שקבעתי עשרה אברכים גדולי תורה ויראה לענין זה, ושמעתי שמקרוב נעשתה בירושלים עה"ק גם כן חבורה קדושה כזו, ואשרי הפונה אליהם להחזיקם. ויקדישו לזה מחצית עתותם, ומחצית לשאר לימודים, איש איש כחפצו ביו"ד או בח"מ. וישתדלו ללמוד הלכות אלו על בורין, כי כיון שהקב"ה מחשיב ללימודים אלו כאילו מקיימים אותם בפועל ממש, צריך להשתדל ולידע כל דבר בבירור, וכמו שכתב בהגהות יש נוחלין [באזהרות התפלה סוף אות ט] ובזה תהיה התועלת כפולה, כי מלבד מה שימצאו בישראל מופלגים היודעים בהלכות אלו הנוהגות בזמן המקדש שיבנה במהרה בימינו, עוד זאת שתלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה הקב"ה כאילו מקריבים בפועל (מנחות ק"י), וכל זה הוא מלבד מצות החזקת התורה שרבה היא מאד. ויתכן מאוד, כשתמצא חבורה קדושה כזו שלומדים בתמידות דיני עבודה, האיש שיודע בנפשו שעבר על עון חילול שבת והוא מחוייב חטאת, יבקשם שילמדו עבורו דיני הקרבת חטאת, וידוע מאמר חז"ל כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת. או אם הוא אחד מארבעה שצריכין להודות, כגון חולה שנתרפא, או שהיה חבוש בבית האסורים וכהאי גוונא, ובזמן המקדש היה צריך להביא קרבן תודה ועכשיו צריך ללמוד דיני הקרבת התודה, ועיין בסוף שו"ע אורח חיים בהשמטה שם, שביררנו שם ההנהגה בענין הזה. ומי יתן שיהיו הכל מתבוננים בזה המאמר שאמר השם יתברך ומקיימן אותו, בודאי היו מתבטלים כל הצרות והגירושים]: