שער הגמול להרמב”ן ז”ל

והנה כבר נתבארה אמונתנו בגן עדן ונרמזה כפי הראוי ועכשיו נחזור לשכר הגדול שהוא העולם הבא. והנה דבר ידוע הוא כי הזוכה שבדברי רבותינו הוא המזומן לחיי העולם הבא, והמתברך מהם אומרים עליו זכרו לחיי העוה”ב, ועיקר השכר אצלם בכל המצות הוא העוה”ב כמו שאמרו ותשחק ליום אחרון שכל שכרן של מצות אינו אלא לעוה”ב, ואמרו צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העוה”ב כמו שהזכרנו בברייתא למעלה, הנה שמו שכר צדיקים הגמורים ומעלתן חיי העוה”ב, וכן האובדים אצלם הם השנויין במשנתנו ואלו שאין להם חלק לעוה”ב האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים וכו’, וזה העוה”ב שהוא סוף מתן שכרן של מצות, דבר מסתפק הוא במשנה זו ולא נתבאר בפירוש אם הוא עולם הנשמות ושכרן המגיע לכל אחת מהן בעצמה אחרי המות מיד כמו שהזכרנו, או הוא עולם אחר שיתחדש ויהיה השכר בגוף ובנפש או לנפש בלבד בזמן ההוא המתחדש:

וראינו שאמרו בגמרא על המשנה הזו וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהא לו חלק בתחיית המתים, לפי שכל מדותיו של הקב”ה מדה כנגד מדה, וזה מורה כי העוה”ב הוא עולם השכר לאותן שהקב”ה מחיה בתחיית המתים ואינו עולם הנשמות שקראנו אותו גן עדן, אלא עולם התחיה הוא, ושם אמרו אמר ר’ אלעזר ב”ר יוסי בדבר זה זייפתי ספרי הכותיים שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה, אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה הכרת תכרת בעוה”ז עונה בה לעוה”ב, מכאן הראה להם תחיית המתים לומר שאם אין תחיית המתים אותו עולם בטל הוא, וכיון שחייבה תורה לעובד ע”ז כרת מאותו עולם נמצא תחיית המתים למד מאליו מן התורה, ושם הקשו בגמרא א”ל רב פפא לאביי ולימא תרווייהו מהכרת תכרת, דברה תורה כלשון בני אדם, ואמרינן כתנאי הכרת תכרת הכרת בעוה”ז תכרת בעוה”ב דברי ר’ עקיבא אמר לו ר’ אלעזר בן עזריה והלא כבר נאמר את ה’ הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמים יש אלא הכרת בעה”ז ונכרתה לעוה”ב והכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם, למדנו מכאן כי הכרת הוא אבדן הנפש מן הגוף והכרתה ממנו בעוה”ז, והכפל בעונשי עבודה זרה להכרת מן העוה”ב, ואין עולם שלישי שיהא ראוי בו כרת, כי דיני גיהנם בנפש בזמן הזה אין בו הכרתה כלל שנאמר (ש”ב י”ד) ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אלא לאותן שאינן עומדין בדין שנכרתין בו ואובדין שם, והם עצמם ממה הוא כריתתן מחיי העוה”ב:

ועוד אמרו שם בגמרא בפ’ חלק מנין שהקב”ה מחיה מתים שנאמר ואתם הדבקים בה’ אלהיכם חיים כלכם היום מה היום כולכם חיים אף לעוה”ב כולכם חיים, ושם אמרו רב חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה לא קשיא כאן בעוה”ז כאן בעוה”ב כלומר בעוה”ז לימות המשיח (נ”א – לעתיד לבוא). והקשו ולשמואל דאמר אין בין העוה”ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד אידי ואידי לעוה”ב לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה, ובודאי הם ז”ל לא יפרשו אור הלבנה כאור החמה בעולם הנשמות אלא קראו הזמן שהוא אחר תחיית המתים עולם הבא, וכן אמרו (ק”י ב’) בדור המדבר באין הן לעוה”ב שנאמר ופדויי ה’ ישובון ובאו ציון ברנה, ובעשרת השבטים שנו עשרת השבטים אינן עתידין לחזור, ותניא רבי אומר באין הן לעוה”ב שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה’ בהר הקדש בירושלים, וזה הענין אינו בעולם הנשמות, ושם (צ”א ב’) אמר ר’ יהושע בן לוי מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחיית המתים מן התורה, ואמר ריב”ל כל האומר שירה בעוה”ז זוכה ואומרה לעוה”ב שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, הנה אלו שתי המימרות שתיהן לריב”ל וענין אחד הם בביאור וקורא עולם שאחרי התחיה עולם הבא, ושם (צ”ב א’) אמרו כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת בעוה”ז זוכה ומנהיגן לעוה”ב, ובמסכת שבת (ס”ג א’) אמרו לענין היוצא בכלי זיין בשבת ר’ אליעזר אומר תכשיטין הם לו ואמרו לו וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח מפני שאינן צריכין שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב, והקשו מזה ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה”ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואמרו לשון אחר אמר להם רבי אליעזר אף לימות המשיח אין בטלין אבל בטלין לעוה”ב והיינו דשמואל, הפרישו בכאן בין ימות המשיח ובין העולם העתיד והוא עולם שאחרי התחיה, שאין כל אלו הענינים על עולם הנשמות ההווה:

ובסוף חולין שנו ברייתא שהוזכרה גם כן בקדושין ובמקומות אחרים, תניא ר’ יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה שנאמר למען ייטב לך והארכת ימים למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, הנה זה העולם שכולו טוב וארוך שהוא העולם הבא אמר שתחיית המתים תלוי בו מפני שהוא בא אחרי התחיה:
ובספרי הזכירו כל הזמנים הללו במדרש, אמרו בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה בשכבך תשמור עליך בשעת מיתה והקיצות בימות המשיח היא תשיחך לעולם הבא, הזכירו כאן העוה”ז וזמן המיתה והוא עולם הנשמות וימות המשיח ואחר כך עולם הבא, ואמרו שם למען ירבו ימיכם בעוה”ז וימי בניכם לימות המשיח כימי השמים על הארץ לעולם הבא, וכן דרשו שם וישמרך ישמור נפשך בשעת מיתה וכן הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, דבר אחר וישמרך ישמור רגליך מגיהנם וכן הוא אומר רגלי חסידיו ישמור, דבר אחר וישמרך ישמרך לעוה”ב וכן הוא אומר וקוי ה’ יחליפו כח, הזכירו בכאן שמירת הנפש בשעת מיתה שהוא עולם הנשמות והדבקה בצרור החיים שהוא גן עדן שלה כמו שביארנו ואחרי כן שמירתה לעולם הבא, ושם שנינו עוד חופף עליו כל היום חופף עליו בעולם הזה כל היום לימות המשיח ובין כתפיו שכן בנוי ומשוכלל לעולם הבא וכו’, ועוד אמרו שם כי שפע ימים יינקו זה ימה של יפו (נ”א – חיפה) שגנוז לצדיקים לעוה”ב מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול וצרור של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וזכוכית וכל כלי חמדה שהים הגדול מקיאן לימה של יפו (חיפה) שגנוז לצדיקים לעתיד לבא ת”ל כי שפע ימים יינקו, וכל המדרש:

ובאלה שמות רבה אמרו מפורש עשרה דברים עתיד הקב”ה לחדש לעולם הבא, הראשונה שהוא עתיד להאיר עולמו שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו’, וכי אדם יכול להביט בהקב”ה אלא מה הקב”ה עושה לשמש מאור ארבעים ותשעה חלקי אור שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, ואפילו אדם חולה הקב”ה גוזר לשמש ומרפאו שנא’ וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא, והשניה מוציא מים חיים מירושלים ומרפא בהם כל מי שיש בו מחלה שנאמר והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ, והשלישית עושה אילנות ליתן פירותיהן בכל חדש וחדש ויהא אדם אוכל מהם ומתרפא שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו וגו’ לחדשיו יבכר, והרביעית שהם בונין כל החרבות ואין מקום חרב בעולם ואפילו סדום ועמורה נבנות לעתיד לבא שנאמר ואחותך סדום ובנותיה תשובנה לקדמותן, והחמישית שהוא בונה ירושלים באבן ספיר שנאמר עניה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ בפוך וגו’ ואותן האבנים מאירות כשמש ואומות העולם באין ורואין בכבודן של ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך וגו’, והששית ופרה ודוב תרעינה, והשביעית שהוא מביא כל החיות וכל העופות וכל הרמשים שבעולם וכורת להן ברית עם ישראל שנאמר וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים, והשמינית שאין עוד בכיה ויללה שנאמר לא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה, והתשיעית שאין עוד מות שנאמר ובלע המות לנצח, והעשירית שאין עוד לא אנחה ולא אנקה ולא יגון אלא הכל שמחין שנאמר ופדויי ה’ ישובון ובאו ציון ברנה וגו’, עד כאן דברי אגדה זו:

ובאלפא ביתא דר’ עקיבא אמרו ארץ החיים ארץ שמתיה חיים תחלה לעולם הבא, אם כן צדיקים שבחוצה לארץ כגון משה ואהרן האיך הן חיין ובאין לעוה”ב מלמד שבשעת תחיית המתים וכו’. כל אלו דברים ברורים שעולם הבא האמור בכל מקום אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם הוא שעתיד הקב”ה לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים. ובבראשית רבה (פי”ד ה’) אמרו בית הלל אומרים כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו בעולם הבא מה יצירתו בעוה”ז מתחיל בעור ובשר וגידים ועצמות כך לעולם הבא מתחיל בעור ובשר וגידים ועצמות:

ובגמרא בפרק אין בערכין (י”ג ב’) אמרו למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד דלא כר’ יהודה דתניא ר’ יהודה אומר כנור של מקדש של שבע נימין היה שנאמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע, של ימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית, של עוה”ב עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור ואומר הודו לה’ בכנור בנבל עשור זמרו לו, ומתרצינן אפילו תימא ר’ יהודה לעולם הבא איידי דנפישי נימין דידיה נפיש קליה כנבל, ופירוש הענין הזה כי ענין הכנור וכלי הזמר במקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברוח, ואין בגשמיות דק כמוסיקא, כענין שאמרו קול ודבר ורוח וזהו רוח הקדש, והנה בעולם הזה ישיגו החכמים ברוח הקדש שבע ספירות וידבק אורן במשכן ובמקדש, ונרמזות בשבע הנרות של מנורה ובקצת הקרבנות, גם בלעם אמר את שבעת המזבחות ערכתי הזכיר אותן בה”א הידיעה, לפיכך נרמזו בכנור שבע כלי הקול בעוה”ז, ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותה, ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לעשר ספירות וירמוזו אותן, וזה ענין מופלא ונכבד ומכל פנים נלמד בפי’ העוה”ב שהוא עולם שיש בו גוף ומקדש וכליו, ואינו עולם הנשמות שכל אדם בו בחלק הראוי לו אחרי מיתתו מיד:

ודבר פשוט הוא בתלמוד שתמצא בו במקומות רבים שהן מזכירין רשעים בגיהנם כגון טיטוס ושאר רשעים כגון עדת קרח וזולתם שבזמן הזה הם נדונין שם, ומזכירין לצדיקים שהם בגן עדן כמו ר’ יהושע בן לוי ור’ שמעון בן יוחאי וזולתם, ולא תמצא בשום מקום בתלמוד שיאמרו על אחד מהן שהוא בעולם הבא עכשיו אלא אומרים מזומן לחיי העוה”ב, ואמרו בספרי במשה רבינו גנזו לחיי העוה”ב לא שהוא עכשיו בחיי העוה”ב, ואמרו בר’ עקיבא במיתתו (ברכות ס”א ב’) אשריך ר’ עקיבא שיצאת נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העוה”ב, ועוד אמרו בר’ אלעזר בן דורדיא ובקטיעא בר שלום מזומנין לחיי העוה”ב בפרק ראשון דע”ז (י”ז א’) וכן במקומות רבים מאד בתלמוד, הרי שלאחר פטירתן של צדיקים אומרים עליהם שהם מזומנים לחיי העוה”ב שהוא לשון עתיד להם, הא למדת שפטירתן מן העוה”ז לגן עדן היא שהוא עולם הנשמות, ואין פטירתן לעולם הקרוי עוה”ב אלא שהם מזומנים ועתידין לו. ועוד אמרו (ברכות נ”ח ב’) בברכה דרואה קברי ישראל והמית אתכם בדין והוא עתיד להקים אתכם לחיי העוה”ב בדין בא”י מחיה המתים, ושגור בפי הדורות לומר בין בבקשה בין בסוף ברכת המזון ובכל תפלות הרחמן יזכנו ויקרבנו לימות המשיח ולחיי העוה”ב, מקדימין ימות המשיח ואין דעתם לבקש שתתקרב להם המיתה ויהיו בעולם הנשמות:

ועוד מצינו מפורש במדרש ויברך אלהים את יום השביעי ברך הקב”ה העוה”ב שמתחיל באלף השביעי, ויקדש אותו זמנו לישראל, וזו היא ששנינו בתמיד בשביעי אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. ובמכילתא אמרו כי אני ה’ מקדשכם לעוה”ב כגון קדושת שבת בעוה”ז, נמצינו למדין שהוא מעין קדושת העוה”ב וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכולו שבת. ובהגדה של רבי עקיבא אמרו יום הדין ומלכות בית דוד יהיו באלף הששי:

הרי נתבאר שהעוה”ב אינו עולם הנשמות אלא עולם נברא קיים שימצאו בו אנשי התחיה בגוף ובנפש, ועל זה העולם אמרו בברכות (י”ז א’) מרגלא בפומיה דרב העוה”ב אין בו לא אכילה ולא שתיה לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, וכן יאמרו תמיד בתלמוד (עי’ ב”ב י’ א’) הקב”ה משביען מזיו שכינתו לעוה”ב שנאמר אשבעה בהקיץ תמונתך, רצו לומר שקיום האנשים הזוכים ההם בזיו הכבוד כקיום הנפש בגוף בעוה”ז באכילה ושתיה, כענין שכתוב באור פני מלך חיים. ודרשו בואלה שמות רבה ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אכילה וראיה דכתיב באור פני מלך חיים, וכן אמרו במשה רבינו (שמו”ר פמ”ו ט’) מאין היה אוכל מזיו השכינה היה נזון, ואל תתמה החיות שהן נושאות את הכסא והן ניזונות מזיו השכינה שנאמר ואתה מחיה את כולם ואתה מחיה לכולם, כי קיום הנפש בהתיחדה בדעת עליון כקיום המלאכים בו, והתעלות הנפש על הגוף מבטלת הכחות הגופיות כמו שהזכרנו למעלה פעם אחרת עד שיתקיים הגוף בקיום הנפש בלא אכילה ושתיה, וכקיום משה בהר ארבעים יום. ואם ניחס זה אל מעשה הנס, הנה אליהו יוכיח שלא הושלך הגוף ממנו ולא נפרד מן הנפש והתקיים מאז ועד עולם, וכן חנוך כפי מדרשי רבותינו ז”ל, וכן אמרו (קוה”ר פ”ג) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם וגו’ אמר ר’ סימון ראוי היה האדם שיחיה ויתקיים לעולם מן הדין פסוקא ומפני מה נקנסה עליו מיתה אלא והאלהים עשה שייראו מלפניו, מה שהיה כבר הוא ר’ יודן ור’ נחמיה חד אמר אם יאמר לך אדם אפשר שאלמלא לא חטא אדם הראשון היה חי וקיים לעולם אמור לו הרי אליהו שלא חטא הרי הוא חי וקיים לעולם, הנה ביארו שרצון האלהים במעשיו מקיים אותם לעולם והביאו הראיה הזו מאליהו זכור לטוב, והנביא אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא וזאת ראיה שלא נתפרדה נפשו מן הגוף הקדוש והתקיים קיום אנושי, ואם נאמר שנסתלקה ממנו תהיה הבטחה מפורשת על תחיית המתים, ושתיהן קורעות לב קטני האמנה:

והנה ראינו כי זכי הנפש קיום גופם בדברים הדקים, והזכים מהם בדקים מן הדקים, כי אנשי המן נתקיימו במן הנבלע באברים שהוא מתולדת האור העליון המתגשם ברצון בוראו יתברך וזכו בדבר משעה שנתעלית נפשם במה שהשיגו בנפלאות הים, כמו שאמרו (מכילתא בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ומשה רבינו שנתעלית נפשו ונתיחדה יותר מהם בידיעת בוראו לא הוצרך לדבר ההוא שנתגשם ונתקיים גופו בזיו השכינה ובהשגה העליונית. ומצאתי במכילתא היום לא תמצאוהו אמר להם היום אי אתם מוצאים אותו אבל אתם מוצאים אותו למחר, ר’ אלעזר חסמא אומר בעוה”ז אין אתם מוצאין אותו אבל אתם מוצאין אותו לעוה”ב, וזו המימרא תתפרש על אחד משני דרכים, או שנאמר שיהיו בבני העוה”ב מי שלא יגיע מעלתם ליהנות תמיד מזיו השכינה, ויהיה קיומם בדבר המתגשם מן הזיו ההוא למעלה כמעלת דור המדבר, או נפרש שרמז הכתוב לדעת ר’ אלעזר חסמא במלת היום שאנשי העוה”ב יהיה קיומם ביסוד המן שהוא הזיו העליון, רמז על עיקר המן ורמז על קיום בני העוה”ב, כך נראה לי וזהו שאמרו במסכת יומא (ע”ה ב’) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין דברי ר’ ישמעאל, רצה לומר שהוא מזיו השכינה שהמלאכים חיים ממנו, ואמר לו רבי עקיבא ישמעאל טעית בדבר זה וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, תפסו מפני ששם קיומם בענין המתגשם מתולדות הזיו העליון והם קיימים באור עצמו:

ועל כן נאמין אנחנו במה שאמרו (סנהדרין צ”ב ב’) מתים שעתיד הקב”ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרם, ואם תאמר אותן אלף שנים שעתיד הקב”ה לחדש בהן עולמו מה הן עושין הקב”ה עושה להם כנפים והם שטים על פני המים, ופי’ הכנפים לבישת הנפש מלאכות והתלבש הגוף עמה, ושלא תתבטל בבטול היסודות, וזה ענין מורגל מאד ושגור בפיהם ז”ל כמו שאומרין בכל מקום במדרשות ובתלמוד למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, רוצים לומר שכל הזוכים לו ארוכי ימים הם שאין בו מות. ומפורש אמרו בשלהי חולין אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה שנאמר למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך הנה פירשו שאחר תחייתן יהא להם עולם שכולו ארוך כלומר שאינן חוזרין לעפרן לעדי עד, וכבר כתבתיה לזו:

ואם תשיב עלינו בהיות הגוף מחובר מכלי השמוש לפעולות הנפש לשלשה חלקים שהזכירו אנשי העיון, והם כלי המזון וכלי הזרע וכלי תיקון הגוף, והגוף בכללו צורך מציאותו היה בעבור תכלית אחת והיא אכילת המזון לקיום הגוף ולהוליד דמיונו, וכשתסתלק התכלית ההיא לעוה”ב שאין בו לא אכילה ולא שתיה למה יהיה הגוף פועל ריק ואין במעשה האלהים פועל בטל, הנה התשובה לכל זה כי היתה הבריאה הזאת לזמן תחיית המתים לצורך השמושים הנזכרים, ואין הקב”ה רוצה בבטולה אחרי כן, ועוד יש בצורה הזאת סודות עמוקים כי לא היתה היצירה על זה הדמות הפקר וללא טעם, רק לצורך גדול ולטעם נכבד, והעושה יתברך רוצה בקיומו, ואם תקשה עלינו קיום הגוף מן השפלים לעולם, כבר השיבונו אליך כי קיום הגוף יהיה בקיום הנפש וקיום הנפש בהתיחדה בדעת עליון, והמתקיים יהיה כמקיים בהתיחדו בו, כאשר נאמין אפילו בפשט הכתובים על אדם הראשון שהיה ראוי שיתקיים ויחיה לעד אלו לא חטא בחטא ההוא, ואע”פ שנאמין בחרבן העולם בשנת השמטה, וכן נאמין ונתחזק אצל הכל באמת, הראות כח הנפש על הגוף האפל בדבקה בדעת עליון, כענין קירון פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה:

וכן יאמרו רבותינו ז”ל על אדם הראשון ועל כל דבק ביוצרו ומתלבש ברוח הקדש, אמרו עליו על פנחס בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים, ואמרו עליו על ר’ אליעזר הגדול כשהיה דורש במעשה בראשית היו קרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם מכיר אם יום אם לילה, וכן אמרו בספרי פניהם של צדיקים לעתיד לבא דומים לחמה וללבנה ולרקיע ולכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורות בית המקדש, ואם דעותינו לא ישיגו בחקירה הזאת מאיזה צד תהיה המדה הזו, אבל נאמין שהוא כן כי הבורא אותה יתברך שמו יודע מסודות הנפש ומהותה יותר מהתחכמותנו, ועוד אנחנו רואים שחפצי הנפש המזדמנים כרצונה נותנין לגוף הנאה ומוסיפין בו זהר והדר ושומן ובריאות אפילו בבואם אליו בעמל ויגיעה, וכל שכן חכמה לחכמים כענין שכתוב חכמת אדם תאיר פניו:
וכל שנן שזאת הקושיא שהזכרנו בקיום הגוף לנצח אינה על דעתם של פילוסופים ועל דעת קצת חכמי תורתנו המפרשים, כי הפילוסופים מקיימים כללו לעד, וחכמינו קצתם יודו בקיומו ואין אצלם חזרת העולם לתוהו, כי כל נברא ברצון הבורא יתברך קיומו ברצון ההוא אם לזמן אם לנצח, וכמו שיאמינו הם בעיונם קיום הכללים לעד, כך אנחנו יכולים להאמין בקבלתנו בקיום הפרט ברצון המתעלה, כי כמו שיש רצון כללי בכלל כך יש רצון פרטי בפרט, ואע”פ שנראה בעולם ביטול הפרטים וקיום הכללים הנה אמונתנו היא כי היה זה בבעלי הנפש מפני החטא הקדמוני והעונש הנגזר עליו, אבל הרצון הנצחי מקיים רצונו לנצח כמו שהזכרנו למעלה מדברי חכמים ז”ל:

עכשיו ביארנו כונתנו בשכרי המצות ועונשן, ונחזור בקצרה כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבאו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא יום הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב”ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון כהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים:

סימן לדברים הללו ורמז להם בתורה ששת ימי המעשה, בששי נברא אדם וגמר מעשיו בשביעי שבת, כך מלכות האומות בעולם באלף החמישי כנגד יצירת עופות ושרצי המים ושאר דברים, ותופסת מלכותם בששי מעט כנגד יצירת בהמה וחיה שנבראו בתחלתו, ומלכות בית דוד באלף הששי כנגד יצירתו של אדם שהכיר את בוראו ומשל בכולם, ובסוף אותן אלף יהא יום הדין שכל אדם נדון בו ביום, ושביעי שבת שהוא התחלת העולם הבא, ואין לזוכים בו קץ וסוף אלא מתקיימין ברצון בוראם יתברך ויתעלה חפצו ורצונו המקיימם, וכן ששת שני השבוע ושביעית שמטה רמז לענין הזה הוא, ומכאן ילמוד החכם סוד היובלות וידע הענין בכללו, וברוך היודע והמלמד אדם דעת:

ובמדרש ר’ נחוניא בן הקנה מצינו ישב ר’ ברכיה ודרש מאי האי דאמרינן העוה”ב ולא ידעינן מאי קאמרינן, העולם הבא מתרגמינן עלמא דאתי ומאי עלמא דאתי מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברוא אור, ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו, צפה הקב”ה שאין יכולין לסבלו, לקח שביעית ושם להם במקומו והשאר גנזו לעתיד לבא ואמר אם זכו בזו השביעית וישמרוהו אתן להם זה לעולם האחרון, והיינו דכתיב העולם הבא שכבר בא קודם מקודם ששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, פירש העולם הבא שכבר בא, וזכר לשון תרגום שלו שקורין אותו חכמים עלמא דאתי ללמד שהוא ממשמש ובא, וביאר שזה העולם הבא הוא אור והוא האור שעלה במחשבה ונברא קודם העולם הזה, לומר שהוא ההשגה האחרונה שאדם משיג ומתעלה בה, וכן אמרו בבראשית רבה באור הזה שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, והוא ענין צפיית המרכבה ובו משיגים אמתת הנבראים בכלל וזהו מסוף העולם ועד סופו, וזהו אור החיים כדכתיב לאור באור החיים:

ועוד אמרו שם במדרש ר’ נחוניא בן הקנה וכסא הכבוד המעוטר המכולל המאושר הוא בית העולם הבא ומקומו חקוק בחכמה דכתיב ויאמר אלהים יהי אור, וכל המדרש עד יזכו לחיי העולם הבא שהוא הטוב הגנוז, ומאי ניהו עוזו של הקב”ה דכתיב ונגה כאור תהיה וגו’. שם בכאן בית העולם הבא בכסא הכבוד מקום הנשמות בעולמן, כמו שאמרו בערבות ששם נשמותיהן של צדיקים ושם מלאכי השרת וכסא הכבוד כדאיתא במסכת חגיגה (י”ב ב’) ושם מקום העולם הבא חקוק בחכמה, להודיע שתגיע השגתם לאור הראשון שנקרא חכמה דכתיב כי נר מצוה ותורה אור וכתיב חכמת אדם תאיר פניו, ואי אפשר לפרש יותר מזה:

ומה יקרו דברי הרב הגדול ר’ משה ז”ל במלות קצרות וארוכות שכתב בזה העולם בפרק חלק, אמר כי בעוה”ב ישכילו נפשותינו שם מסודות הבורא כפי שישכילו בעולם הזה מסודות הכוכבים והגלגלים או יותר, וכן אמרו ז”ל העוה”ב אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, וענין עטרותיהן בראשיהן רוצה לומר קיום הנפש היודעת בקיום הדבר הידוע לה, והיותה היא והוא דבר אחד, כמו שזכרו מביני הפילוסופים בענין יאריך ספורו, ומה שאמרו נהנין מזיו השכינה כונתם לומר כי הנפשות ההם ינעמו במה שישכילו וידעו מסוד האל כמו שינעמו חיות הקדש ושאר כתות המלאכים במה שישכילו וידעו מסוד האל, אם כן הגמול הטוב ותכלית הכוונה הוא שיגיע האדם אל המלוא העליון ויהיה נכנס בכלל ההוא, וקיום הנפש כמו שאמרנו יהיה עד לאין תכלית כקיום הבורא יתברך כי הוא סבת קיומה בהשגתה אותו, אלו דברי הרב ז”ל והם דברים טהורים:

וכבר באו כלם בדברי רבותינו ז”ל, כי הזכיר ענג הנפש בקיומה ושם אותה עם כת חיות הקדש והמלאכים כמו ששמו הם ז”ל עמהם תחת כסא הכבוד, וחקקו מקומו בחכמה והיא ההשגה בעצמה והגמול השלם, וכן הזכירו הם ז”ל קיומה כקיום החיות והמלאכים לכתותיהם במה שינעמו מהשגתם, כמו שדרשו בכתוב שנאמר באור פני מלך חיים וכמו שכתבנו למעלה מדבריהם ז”ל, והזכירו ענין קיומם בקיום הדבר הידוע להן, והיות הוא והן דבר אחד, והוא פירוש מה שנאמר בתורה ולדבקה בו ואומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה’ אלהיך, ומכאן בא רבי עקיבא ולמד את ה’ אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, ורבותינו ז”ל הם שהבינו ופירשו דרך וענין היחוד הזה, ולא שיגיע אדם לידיעת מהותו שהידיעה היא הזכות (נ”א – הדבוק) בעצמו, ועל זה אמרו (ברכות ל”ד ב’) כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך, וזו המימרא הזכירה הרב ז”ל ופירש ואמר כבר הודיעונו חכמים הראשונים שטובת העוה”ב אין כח באדם להשיגה על בוריה ואין יודע גדלה ויפיה אלא הקב”ה לבדו וכו’. הנה דברי הרב במעלת זה העולם הבא ובעונג שלו דברים נכונים הם, אין לנו אלא להודות בהן ולשבח מעלותיהן לבעליהן ז”ל:

ועוד כתב בתשובת שאלה, ומה שהסכימו חכמי יון וחכמי המערב בנפש שהנפש צורה בלא גולם ובלא גוף, אבל טוהר וגזרה ומקור הדעת ואינה צריכה לגוף, לפיכך כשיאבד הגוף לא תאבד היא, אלא עומדת בעצמה וקיימת כמו המלאך ונהנית וחוזה באורו של עולם והוא עולם הבא, גם זה לשונו, אבל מ”מ שנה עלינו סדרי הקבלה, כי עשה זה העולם עולם הנשמות ואין לגוף בו חלק כמו שפירש בכמה מקומות מספריו:
וכן יראה מדבריו שהוא משנה עלינו זמנו של העולם הבא והוא לדעתו בא לאדם אחרי מיתתו מיד, והוא העונג והנועם שקרינו אנחנו אותו גן עדן, וכן כתב בספר המדע זה שקראו אותו חכמים העולם הבא אינו מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אבד ואח”כ יבא אותו העולם, אין הדבר כן אלא הרי הוא מצוי ועומד כמו שנאמר אשר צפנת פעלת, ולא קראוהו העולם הבא אלא מפני שאותן הימים באין לו לאדם לאחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ובנפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה, נראה מדברים הללו שהעוה”ב הוא עולם הנשמות המגיע להן לאחר מיתת הגופות מיד:

עוד כתב ז”ל העוה”ב אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להם בעולם הזה, ולא יארע בו דבר מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה וראיה ועצב ושחוק וכיוצא בהן, כך אמרו חכמים הראשונים ז”ל העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, הרי נתבאר לך שאין שם גוף לפי שאין שם לא אכילה ולא שתיה, וזה שאמרו צדיקים יושבין על דרך החידה היא כלומר נפשות הצדיקים מצויות שם בלא עמל ולא יגיעה, וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעה שידעו שבגללה זכו לחיי העוה”ב מצויה עמהן והיא העטרה שלהן, ומהו זה שאמרו ונהנין מזיו השכינה שיודעין ומשיגין מאמתת הקב”ה מה שאינן יודעין והן בגוף האפל והשפל. ועוד האריך הרב ז”ל לבאר ולהביא ראיות שבני העוה”ב הם נפשות בלבד בלא גוף, בפרק חלק. ובמגלה של תחיית המתים שלו:

וענין גן עדן אצלו הוא מקום מפלכי (נ”א מבחר) הארץ שנטע בו האלהים האילנות ומיני הצמחים המועילים תועלות גדולות, ועתיד לגלותו לבני האדם ויורם דרכו, וינעמו בו בימות המשיח או בתחיית המתים בגוף כמו העולם הזה ותענוגיו באכילה ושתיה וסיכה ורחיצה, וזה אינו תכלית הגמול כמו שביאר הרב ז”ל אבל העוה”ב עולם הנשמות הוא והוא טבעי ומנהגו של עולם כלומר קיום הנפש:

והתמה מזה מאחר שהוא מאמין שהעוה”ב הוא ההווה לאדם אחרי המות מיד, מה צורך אליו לראיות והכרעות שאין באותו העולם גוף אלא נשמות בלבד, תלמיד קטן שבישראל יודע שהצדיק הנפטר נפשו בטוב תלין בטובת העולם העליון בלא גשם וגוף כלל, ואין טובתה באכילה ושתיה וסיכה ותשמיש שאין הנפש בעלת הנאות הללו, אלא בזיו השכינה היא מתקיימת כענין שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה’ יאספך. ודברים הללו אע”פ שאין דרך סודם ידוע אלא ליחידים ואין משיג אותם על אמתת מה שהם אלא אדון הכל יתברך, דרכיהם פשוטים לכל:

ולמה הוצרך הרב ז”ל למה שכתב במגלת תחיית המתים, אבל החיים שאין אחריהם מות הוא חיי העוה”ב בעבור שאין בו גוף, כי אנו מאמינים והוא הנכון לדעת כל בעלי דעת כי בני העולם הבא הם נפשות בלא גויות כמו המלאכים, והראיה על זה כי הגוף הוא מחובר מכלי השמוש לפעולות הנפש, והגוף בכללו צורך מציאותו היה בעבור תכלית אחת רוצה לומר אכילת המזון כדי לקיים הגוף ולהוליד ממנו דמיונו למען יתקיים המין, וכשתסתלק התכלית ההיא ולא יהיה צורך אליה בעולם הבא כמו שאמרו המון החכמים בביאור שאין בו אכילה ולא שתיה ולא תשמיש, אם כן הם רוצים לומר שאין בו גוף, כי האל יתברך לא ימציא דבר ריק ולא יעשה דבר אלא בגלל דברו, חלילה לו מהיות פעליו הנכוחים כפועל עובדי האלילים עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו, כן הבורא בעיני אלה החושבים כי יברא אברים לא לעסוק בהם, ואולי בני העולם הבא בעיני אלה האנשים אינם בעלי אברים כי אם גופים, ואולי הם עגולים או עמודים או קומות מרובעות, אין דעת אלה הסכלים כי אם שחוק לכל העמים מי יתן החרש יחרישון ותהי להם חכמה, כל אלו דברי הרב ז”ל ועוד נוסף עליהם דברים רבים:

ועכשיו נתמה עליו אחרי שהוא יאמין בפירוש העוה”ב שהוא העולם הבא לנפשות אחרי מיתת הגופות מיד, מה צורך להכרעות הללו, הלא דבר ידוע לכל ומפורסם הוא שכבר נתערטלו הנפשות מן הגוף המת והניחוהו לרקבון, והכתוב מעיד וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. אבל יראה מכונת הרב ז”ל שהעולם הבא אצלו משמש לכל עולמי הנפשות ולכל המגיע אליהן לעדי עד, והנה יאמין באמת שתחיית המתים שהוא עיקר מעיקרי התורה, הכוונה בו שתשוב הנפש לגוף ברצון הבורא ויצאו הנשמות מן העוה”ב וישובו לגוף בימי התחיה, ויתעדנו האנשים ההם הזוכים בטובת העוה”ז בימות המשיח ויזכו בו למעלה עליונה ממעלתם הראשונה, אבל אחרי כן יגזור הרב ז”ל מיתה על המשיח ועל דורו ויהיו נפשותיהם בטוב העולם הבא בלא גוף, כמו שהיו מתחלה במעלה גדולה ממנה, שזכו לה במצות שעשו בזמן התחיה, וזה יתקיים להם לנצח:

והנה אריכות הרב ז”ל בהרבותו דברים להכריע שבני העוה”ב אינם גוף, לשני ענינים, כי הוא יודע שאנשי קבלתנו יאמינו שאין אחרי התחיה מיתה, על פי מה שדרשו בבלע המות לנצח ואמרו (סנהדרין צ”ב א’) מתים שעתיד הקב”ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן, ולזה הדעת בני העוה”ב אחרי התחיה יחיו בעולם ההוא בגופותם, והרב ז”ל מבטל זה הדעת בכל יכלתו, ועל זה חלקו עליו רבים מחכמי הדורות האלו על הכונה הזאת כמו שימצא בדבריהם, כי על העולם הבא אחרי המיתה לנפשות לא יחלוק כל איש חכם או שאינו חכם, ואין צורך בו לכל עניני הדברים שכתב הרב ז”ל בכמה מקומות, כי דבר מפורסם הוא שאין לגוף בו חלק וזכות, ועוד יכוין הרב ז”ל לענין שני, להחזיק בנפש בעצמה שאינה גוף ולא כח גוף אלא שכל נבדל ככת המלאכים:

וכך אמר שם במגלת תחיית המתים, והגורם לכל זה הוא מה שיעלה במחשבת ההמון כי אינם מאמינים שיש מציאות קיימת אלא לגוף בלבד, אך מה שאינו גוף ולא מקרה בגוף אינו נמצא בדעת הנבערים מדעת, ועל כן יאמינו רובם כי הבורא גוף, כי אם אינו גוף אינו נמצא לפי מחשבתם, אך הנקראים חכמים באמת, לא במלה עוברת, נודע להם במופת כי כל נבדל מתולדות הגוף הוא יותר קיים במציאותו ממי שיש לו גוף, ועוד לא נכון לומר יותר קיים אלא שמציאות הנבדל הוא המציאות האמתי בעבור שלא ישיגהו דבר ממקרה השנויים, והם החכמים שהתברר להם במופת כי הבורא אינו גוף ועל כן מציאותו היא בתכלית הקיום. וכן כל נברא נבדל ר”ל המלאכים והשכלים הוא במציאותו יותר תקיף וקיים מכל בעל גוף, ועל כן נאמין כי המלאכים אינם גופים וכי בני העוה”ב הם נפשות נבדלות:

ועוד אמר הרב ז”ל, ואיך יעלה על לב איש שיבינו אלה הסכלים כי המלאכים נבדלים מן הגוף, ועצם מציאותם, רצונו לומר מציאות המלאכים ובני העולם הבא, יחשבו אלה כי לא יודע מציאותם אלא בקבלה מצד התורה, וכי אין דרך עיון מעיד על מציאות המלאכים ועל קיום הנפשות וכו’, וזו המלה מורה לך מדברי הרב ז”ל פירוש העוה”ב שהוא קיום הנפשות בלבד אחרי המות והוא דבר המתברר להם במופת ועיון בלא קבלה, כי ענין העוה”ב אחרי התחיה באמת צריך הוא לדברי התורה ופירוש הקבלה:

והנה נתבררה אמונת הרב ז”ל בפירוש העולם הבא וכוונתנו אנחנו בו, ובאמת תמצא למקצת חכמי ספרד ז”ל בחבורי חכמותיהם ובתפלותיהם שהם מסכימים לדעת ההוא שהעוה”ב הוא עולם הנשמות, ורבי שלמה אבן גבירול ז”ל אמר בתפלתו תחת כסא כבודך מעמד לנפשות חסידיך ובו נועם בלי תכלית וקצבה והוא העוה”ב, וכן יתפלל ובעת מן העולם הזה תוציאני אל העוה”ב בשלום תביאני, אבל לנו שומעים שאמרנו כהלכה והבאנו הדברים בראיות מדברי רבותינו ז”ל:

ושוב מצאתי לגאון רב סעדיה ז”ל בפירוש ספר דניאל שהוא אומר כדברינו בפירוש העוה”ב, וכן בתפלותיו הוא מתפלל, יאמן ויגדל עד עולם לקבץ נדחינו ולבנות בית מקדשינו ולהחיות את מתינו, ולהוציאם בשלום מימי הישועה אל העולם הבא אשר צפנת לנו, וכל מעשה בראשית יכונו למולנו, וגם המכון החדש ישמח לנגדנו, וקבלת הראשונים הוא, תורתם אל תשכח, ומכל מקום אין בינינו רק בשינוי השמות, והכל מודים בתחיית המתים ובקיום הזמן ההוא בכלליו ופרטיו כמו שפירשנו, זולתי דעת הרב רבי משה ז”ל שנותנת קצבה לזמן התחיה ומחזיר הכל לעולם הנשמות כמו שנזכר למעלה ואנחנו מקיימים אנשי התחיה לעדי עד מימות תחיית המתים לעוה”ב שהוא עולם שכולו ארוך ואדון הרחמים יזכנו לטוב אשר צפן ליראיו ופעל לעבדיו למען רחמיו וחסדיו אמן ואמן. בריך רחמנא דסייען תם ונשלם, תהלה לאל עולם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *